אחריות אצל ילדים

נשאלתי פעמים רבות איך לגרום לילד להיות אחראי יותר?
מה אני צריך לעשות בכדי שהילד יקח יותר אחריות על שיעורים, מבחנים, התארגנות הבוקר, התלבשות אכילה וכו' וכו' וכו'

ובכן התשובה הינה פשוטה!
במערכת יחסים, כל אחד מהצדדים צריך לתת 100% מעצמו (כולל אחריות) בכדי שכל אחד מהם יצמח, יגדל, יתפתח ויגיע למיצוי הפוטנציאל הקיים בו. כמו כן עבור מערכת היחסים עצמה.
כאשר אחד מן הצדדים לוקח אפילו 3% יותר זה מחליש את הצד השני ב 3%!
אתם מבינים, באם אנו רוצים שילדינו ייקחו יותר אחריות, אנו צריכים לתת להם את האחריות!  זהו זה, פשוט כל כך.
לעיתים ה "לתת הזה" מאוד מאתגר. אספר לכם סיפור

ביתי, נולדה פג במשקל 1.085קג'. כשהיתה בת 3.5 חודשים היא החלה להקיא כמעט אחרי כל ארוחה.
הארוחה שלה כללה בקבוק עם החלב השאוב ממני (בערך 100cc).
דפוס ההתנהגות שלי היה לפי ההוראות שקיבלנו מהפגייה (כל 3 שעות, בערך 100cc).
התייעצנו וטיפלנו בה רפואית ועדיין המשיכה להקיא ועוד יותר מכך, היא פשוט לא רצתה ולא אהבה לאכול.
זמן האוכל שלה היה סבל עבורה ועבורי, היא מאנה לאכול ואני בשלי – דואגת ורוצה להאכיל ולגרום לה לגדול, לצמוח ולהתפתח. אין פה טעות, אין פה שגיאה ואין פה לא בסדר יש פה הרבה למידה.
אני לקחתי יותר ממאה אחוז אחריות בעניין האוכל של ביתי והתוצאה לפניכם.

לאחר ייסורים מדאגה, חוסר אונים ותסכול החלטתי החלטה קשה ואמיצה לשים בידיה של ביתי את האחריות לגבי האוכל. החלטתי שאני יותר לא מחליטה עבורה, מתי וכמה היא אוכלת, אני אפילו לא מציעה לה לאכול, כאשר היא תרצה לאכול, היא תבוא אליי, היא תבקש ממני.
חלקיכם בטח חושב כפי שאני חשבתי.. "מה לא להציע לה לאכול…?? הרי אני אמא שלה, זה באחריותי, אני צריכה לדאוג שהיא תתפתח, תצמח ותגדל…!"

ובכן מה שקרה בפועל שביתי לא אכלה כמעט יממה אך היא הבינה שבכדי לאכול היא צריכה לקחת את האחריות לידיים שלה וכך בדיוק היה! מאותו היום, הכל השתנה עבורנו. השינוי בה היה ללא היכר. היא ביקשה לאכול, אכלה, נהנתה לאכול, אהבה לאכול, היא לא הקיאה יותר, שמחת החיים שלה וחיוניותה חזרו. היא גדלה והתפתחה נהדר ואני כמובן חגגתי.
סיפור זה הוא רק דוגמא לפעמים הרבות והמקרים הרבים בהם אנו כהורים לוקחים קצת יותר ממאת אחוזי האחריות שלנו, בכל גיל שהוא.

כמה פעמים בחיינו אנו נאחזים במשהו או דוחפים משהו כל כך חזק, ברצון כל-כך גדול וזה פשוט לא קורה ואז כאשר אנו משחררים, מרפים, פתאום זה כן קורה?
לעיתים דחופות אנו מתיימרים לחשוב שלולי ההתערבות שלנו הדברים לא יקרו. הביטו על רק ממקצת הדברים הנפלאים שקורים בחיים, כמעט ללא עשייה מצידנו כגון: תשעת ירחי לידה, פרחים, בעלי חיים, זריחה, שקיעה, חילופי עונות.

אז איך "לגרום" לילדינו לקחת יותר אחריות:

  1. תנו להם את האחריות, שחררו, הרפו, על תעשו בשבילם מה שהם יכולים לעשות עבור עצמם
  2. סימכו עליהם, האמינו בהם, סימכו והאמינו בחוקי הטבע ותהליכים שקורים איתכם או בלעדיכם

שבוע נפלא לכולם
שני