התמודדות עם ריב בין אחים

הילדים רבים שוב ביניהם, צעקות,מכות, דברים עפים...

לכם ההורים כבר אין כוח, אין את האנרגיות להתמודד, מה עושים?

 

ראשית שאלו את עצמכם: מה בסיטואציה מעורר אצלי התנגדות?

האם הרעש? חוסר השליטה שלי? המילים הבוטות? הפחד שמישהו יפצע אנושות?

מה יגידו עליי כהורה? (קחו את הזמן וענו על-כך).

 

עכשיו חישבו, מה היה קורה לו שיחררתם כל רצון להתערב, לתקן, לשנות

מה אם מצב זה הינו מצב "בסדר גמור", "לגיטימי", "נורמאלי לחלוטין", קורה בכל המשפחות, אתם לא היחידים...זהו חלק מהחיים......איך אז הייתם מגיבים?

 

ישנם אינספור מקרים הקורים בחיי היומיום שלנו כיחידים וכמשפחה, המעוררים אצלנו התנגדות, כעס, תיסכול, עצבים. כל ההתרחשות הזו, הרגשות והתחושות הללו הינם פנימיים לחלוטין וקשורים לזוית הראייה והשיפוטיות שלנו את המקרים.

אתם מבינים, אם ריב בין אחים היה נתפס בעינינו, כדבר "טוב", "הכרחי", "מובן", "נורמאלי", תחושתנו הפנימית, האנרגיה שלנו אפילו נשימתנו היתה שונה לחלוטין וכך גם תגובותינו. כל האווירה בבית יכולה להיות רגועה ושלווה יותר בזכות הראייה והתפיסה שלנו את המקרה.

 

מכיון ש"ריב בין אחים" נתפס כדבר "לא טוב", " לא בסדר" אולי אומר עלינו שאנו כהורים "לא בסדר", שהילדים "לא מחונכים", זה ישר מקפיץ ומעורר אצלינו התנגדות ורובנו נוטים להגיב מהמקום הזה, מנק' המבט הזו ומההתנגדות הזו. דוגמא: "תפסיקו כבר לריב, אני לא יכולה לסבול את הצעקות הללו...."

אם תשימו לב להשפעה שיש לתגובה מסוג זה, תבחינו כי היא רק מוסיפה עוד "אש למדורה" בין אם חיצונית (לריב) או פנימית (אצלינו)

 

רוב מה שקורה בביתכם, קורה גם בבתים אחרים! השונה בין בית אחד למשנהו הוא האוירה, השונה בין הורה אחד לשני הוא תפיסתו את המקרה ותגובתו אליו.

אפשר לומר: "היי אני רואה שאתם בכעס אחד על השני, אך לא מרימים ידיים בבית זה" – בכעס או ברוגע. הבחירה שלכם, במה תבחרו?