מחנכים מחנכים

באחד מבתי הספר בו העברתי סדנאות לתלמידים, נכנסה המורה עם תלמידיה כשעיתון בידה, כשהתיישבנו במעגל והתחלנו בסדנה היא הניחה את העיתון על רגליה ודיפדפה בו, חשבתי לעצמי...וואוו כמה מעניין..איך היא היתה מגיבה אם אחד מתלמידיה היה מתנהג בדיוק באותו אופן מולה?

 באמצע העברת סדנה לתלמידים, נכנסה תלמידה באחור
התלמידה: "סליחה על האיחור"
המורה: (בצעקה אל מול כל הכיתה) "שום סליחה!! איחרת בבוקר לשיעור התעמלות וגם עכשיו!! היום אני רוצה שיחה עם אמא שלך!! היום, מובן???
ועכשיו תשבי מייד!!!

שני אחים צועקים אחד על השני,
תגובת האמא בצעקה: "תפסיקו כבר לצעוק אחד על השני.."

אחות חטפה לאחיה הקטן צעצוע,
האמא חוטפת לה בחזרה ואומרת "את לא תחטפי לאחיך צעצועים.."

ללא שיפוטיות האמירות, באם צודקות או לא, נכונות או לא, האם אין ההשפעה של הדרך בה נאמרו ונעשו הדברים משיגה בדיוק את ההפך ממה שאנו כאנשי חינוך וכהורים רוצים להשיג?  האם לא היינו רוצים שילדינו יכבדו ויעריכו אותנו ואת הסובבים אותם?  האם לא היינו רוצים כי ידברו ויפנו אל כל אדם בסבלנות ובסובלנות?

ילדינו הינם המראה שלנו, שכפול אחד לאחד! אם אנו רוצים לדעת איך אנו מתנהגים, פשוט נתבונן על ילדינו ונקבל את התשובה.
לכן, אם רצוננו לשנות משהו בהתנהגותם עלינו לשנות זאת ראשית אצלינו.
החינוך עצמו אינו מה שאנו אומרים להם לעשות ולהיות, אלא הדרך בה אנו אומרים את הדברים, הדרך בה אנו מתנהגים.  האם אפשר לצפות מילדינו שיתנהגו באופן שונה מהדרך בה אנו מתנהגים?

היום פנו אל תלמידיכם/ילדיכם מתוך אמפטיה, בכבוד, ברוגע ובסבלנות ...בדיוק בדרך שהייתם רוצים שיפנו אליכם!
ודרך אגב, אם תפסתם עצמכם מדברים מתוך כעס, עצבים ותסכול זה לא בושה ולא מאוחר מדי לומר "סליחה התבלבלתי"