התמודדות עם הפרידות בבוקר

לכמה מכם הפרידות בבוקר מילדיכם הינו נושא רגיש המשאיר מאחוריו יסורי מצפון,
רגשות אשם או רגש של כבדות ומועקה?

אחד העקרונות להורות מצויינת הינו עיקרון ההכלה והאמפטיה.

כאשר אנו ההורים לומדים כי בכי, תיסכול, חוסר הסכמה, חוסר שביעות רצון הינם רגשות לגיטימיים,
כאשר אנו ההורים מבינים שרגשות אלו אינם "לכלוך שצריך להעביר עליו סמרטוט" הם לא צריכים תיקון, שיפוץ או שינוי בפרסים, ממתקים, או הבטחות למיניהן; 90% מהעבודה נעשתה.
אתם מבינים, זה שילדיכם בוכה, עצוב או מתוסכל אינו אומר מאום עליכם, זה אומר המון עליו.

שימו אותו במרכז העיניינים רגע וחישבו יחד איתי. מה אומר הבכי שלו בבוקר?

שהוא היה מעדיף להישאר איתכם בבית?
שהיה מעדיף שכל תשומת הלב תהיה עליו ולא על עוד X     ילדים?
שהוא היה רוצה לשחק במה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, מבלי לחלוק עם עוד X     ילדים?

שהוא היה רוצה לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו, מבלי שיגידו לו מה ואיך?
שהיה רוצה חיבוק ונשיקה והשתובבות איתכם כל 10דק'?

האם לא לגיטימי, האם לא בסדר להרגיש כך? האם אנחנו לא מרגישים כך לפעמים?

רגשות אלו אינם קשורים למשהו שאתם עושים בצורה זו או אחרת אלא מספרים לכם על ילדיכם, על מה עובר עליהם, מה חשוב להם, העדפותיהם האישיות.

לכן ללא לקיחת אחריות ונשיאת רגשות אשם ועם המון אמפטיה והבנה אפשר לומר:
"אני רואה שעצוב לך, אני ממש מבינה לליבך, מותר לך להרגיש כך ועכשיו אמא צריכה ללכת לעבודה"

העיקרון השני שיש פה "לאמן" הוא את עיקרון האמון
האמון במסוגלות של ילדך להתמודד עם עצב, תסכול, כעס, בכי....

"האם בני ישרוד את הבכי, האם הוא יהיה בסדר גם אחרי האכזבה שאמא הלכה לעבודה?"