אמהוֹת בפורים

אמהות בפורים

מאת שני הורביץ
 
חג פורים שמח ומבדח – האמנם?

אמהות רבות יוצאות מיום זה מתוסכלות ועצבניות, לעיתים זה אפילו מוקצן בחווית של "איבוד השפיות ומריטת שיער". אמהות רבות חוות פער גדול בהרגשתן אל מול צלילי השירים..." לה, לה, לה, ללה, ללה, לה לה לה ללה......"

סיטואציות כגון:

1. ילדה: "אמא אני רוצה להתחפש לנסיכה"

אמא: "מצויין, בואי נקנה/נמצא/נכין תחפושת של נסיכה"

- יומיים לפני פורים -

ילדה: "אמא אני לא רוצה להתחפש לנסיכה, אני רוצה להתחפש לבילבי"

אמא: "....השלימו את החסר......."

2. או ביום הפורים –

ילדה: "איכס, זה מגעיל, לא רוצה את זה"

אמא: " ....השלימו את החסר......."

 

3. אמא: "למה אתה מתחפש השנה"

נער: אני לא מתחפש השנה

אמא: בטוח?

נער: כן

אמא: בטוח שלא תשנה את דעתך ביום המסיבה?

 - ביום המסיבה בביה"ס -

נער: אמא אני לא הולך לביה"ס

אמא: למה

נער: כי אין לי תחפושת

אמא: .....השלימו את החסר.............

 

כשכתבתי "...השלימו את החסר...", בעיקר אני מזמינה אתכן להתמקד בתחושות וברגשות שלכן, איך זה גורם לכן להרגיש? 

ועכשיו, איך להשתחרר מהלחץ או מהמתח המלווה אמהות רבות לקראת חג הפורים, איך לעבור יום זה ברוגע ובשקט נפשי, איך לעבור יום זה באמת, בשמחה ובבדיחה: 

שווה חקירה ולמידה

שאלי את עצמך: מה מרגיז אותי, על מה אני כועסת, מה מטלטל אותי כל-כך?

שאלי שאלות אלו ו"רדי שלוש דרגות עומק" הגיעי לשורש, לב, מקור והגרעין של מה באמת באמת מפריע לך. התשובה הראשונה הינה תמיד הקליפה, מה שנמצא "על-פני השטח", ככל שתרדי יותר לעומקו של עניין על-ידי השאלות, תלמדי עוד ועוד על עצמך ותגיעי למהות הדבר. 

מודעות הבחירה ברגש ובתגובה

זיכרי תמיד כי הרגש והתגובה הינם בחירה במאה אחוז, ממש לגמרי, שלך. את יכולה לבחור בתחושה של כעס ועצבים ואת יכולה לבחור בתחושה של רוגע ושקט נפשי (אמיתי, לא פייקי). הכל יכול לקרות בעולם החיצוני לך ועדיין את אחראית ובוחרת מה תהיה תחושתך והרגשתך הפנימית. הילד יכול לאהוב או לא לאהוב את התחפושת, להיות מרוצה או לא מרוצה מהתחפושת, להיות עצוב או שמח – בזה את אכן לא יכולה לשלוט, אך במה שאת מרגישה וחווה בפנים כן.

חשוב שתדעי שגם אם בחרת בכעס, עצבים, תיסכול זה בסדר גמור, אך אנא קחי אחריות על כך ואל תאשימי את הילד ב"לגרום לך להרגיש", ב"לגרום לך להגיב". זה ממש לא שלו זה שלך לגמרי. זה ממש לא באחריותו זוהי אחריותך המלאה! 

קבלה והבנה

ילדים ומבוגרים משנים את דעתם, אפילו הרבה. ילדים ומבוגרים לעיתים נמצאים בחוסר החלטיות, ילדים ומבוגרים חווים תיסכול, מרמור, עצב, עצבים, כעס.

הביני וקבלי כי מצבים, תחושות ורגשות אלו הינם בסדר גמור, הינם לגיטימיים ומקובלים וזה לא עושה אף אחד, לא את ילדייך ולא אותך – "לא בסדר", "טועה", "רע".

זה קורה ל כ ו ל נ ו!

ההבנה והקבלה הזו גורמת לליבנו להיות ברוגע, בנחת, בשלום עם כל מה שקורה סביבנו. מכאן השיח וההתנהלות מול הילדים יהיו ברוגע בהגיון במודעות ולא מתוך "תגובה באוטומט" בהטחת האשמות, תיסכולים ועצבים.

הוציאי את עצמך מ"תמונת הילד"

זה שילדך שינה את דעתו, עצוב, מתוסכל, ממורמר, זה לא אומר מאום עלייך!

זה לא אשמתך שהוא שרוי בעצב או בתיסכול! זה לא בגללך שהוא שרוי בחוסר אחריות או בבילבול! זה לא שלך אמא, זה שלו, הוציאי את עצמך מהתמונה והתמקדי בו (תמיד את נדחפת, זוזי). מהות תפקידך כהורה הינו לאפשר לו להיות. להיות עם כל התחושות והרגשות המציפים אותו, עם כל הקורה לו. אם נשתמש במטאפורת הכלי עם המים (הכלי – מסמל אותך, את מהות תפקידך כאמא והמים מסמלים את ילדך), הכלי מאפשר למים לעמוד, להתנוענע בקלילות, לבעבע או לסעור. תפקידך הינו להכיל, לאפשר ותעשי זאת דרך ההבנה והקבלה של מה שעובר עליו ועל ידי שמירה על "המסגרת", על "גבולות הכלי". לשמור על גבולות הכלי זה יכול לומר: שלא תלכי לקנות או תשבי לתפור תחפושת חדשה, זה אומר שלא תתבלבלי ותקפצי פנימה לתוך "המים" ,משמעו, שלא תגיבי באוטומט, בחוסר מודעות ובהתגוננות.

להלן כמה דוגמאות אפשריות:
 

"ממי שלי, אני מבינה ששינית את דעתך ומותר לך, צר לי תחפושת של נסיכה זה כל שיש לנו."

או

"אמממ יקירתי, צר לי שאת לא אוהבת את התחפושת עכשיו ושהיא לא מוצאת חן בעינייך, אך זה מה שהכנתי עבורך"

 (ואני תמיד בעד תוספת של חיבוק המסמל אמפטיה והבנה)

 בזאת אאחל לכ ו ו ו ו ל נו

 חג פורים שמח, קל ומבדח!

נשיקות

שני