למי ולֶמה אנו מקשיבים
למי ולֶמה אנו מקשיבים
כמה מאיתנו ההורים באמת מקשיבים לילדינו כשהם מדברים?
היכן תשומת הלב שלנו, להיכן נודדות מחשבותינו בלהט סיפוריהם?
האם למה שהיינו צריכים לעשות קודם לכן או להיכן שנהיה אחר-כך?
האם למה שהיינו צריכים לומר בפגישה הבוקר או למטלות העומדות לפנינו?
האם למתי גם לנו קרה מקרה דומה ולאיך הרגשנו אז...?
רובנו, רוב הזמן, מקשיבים לקול שבראשנו: איך אנו מזדהים עם המקרה המסופר, איך אנו שופטים אותו, מה דעתנו עליו ומה אנו היינו עושים במצב זה. רובנו ממהרים לחוות דיעה, לומר מה ואיך לעשות. האם אתם יכולים לראות בכך קשר ישיר עם עליית אחוז המבגרים אשר לא מדברים עם הוריהם ועם עליית מספר מערכות היחסים הכושלות?
מה לדעתכם היה קורה במערכות היחסים בין הורים וילדים, אם היינו מקשיבים במאת האחוזים לקולם של ילדינו ולא לקול שבראשנו, אם תשומת הלב שלנו היתה לרגשותיהם, תחושותיהם ודעותיהם של ילדינו ולא שלנו?
כמה מאיתנו ההורים מתמקדים במילים, בפרטי הסיפור, במידע, בכדי שאנו נבין, בכדי שלנו זה יהיה ברור (כי אז נוכל לשפוט, לקטלג, לייעץ..). מה אם לא היינו צריכים להבין כלל אלא רק ילדינו, מה אם הלמידה מהסיפור היא לא שלנו אלא רק של ילדינו. מה אם היינו מאמינים בכל ליבנו כי הפתרונות והעצות הטובים ביותר הינם של ילדינו בכבודם ובעצמם?
אני מזמינה אתכם היום להקשיב ברמה אחרת, להקשיב בדממה, מהבטן, מהלב ולא מהראש, להקשיב לתחושות ולרגשות המלוות את ילדיכם בסיפור, להקשיב לשפת גופם, להקשיב מאחורי המילים, להקשיב למה שהם באמת רוצים לספר לכם על עצמם, לשאול ולהסתקרן עבורם, עבור הלמידה שלהם את עצמם ולא עבורכם.
והנה איך:
- היישירו מבט עם ילדכם. נכון, זה לא ילך תוך כדי שטיפת כלים, צפייה בטלויזיה, או הקלדה במחשב.
- בכל פעם שאתם מבחינים בכך שתשומת ליבכם לא עם ילדכם, שמחשבותיכם נדדו, החזירו אותם אליו. מספיקה המודעות בשביל להחזיר את ההקשבה ותשומת הלב ל"כאן ועכשיו".
- אל תתפרצו לדברי ילדכם, הקשיבו כשפיותיכם סגורים, הקשיבו בסקרנות של ילד בן שלוש, לא של אמא ש"כבר יודעת הכל" ...מה ואיך הוא יגיד.
- בתום הסיפור, שאלו שאלות סקרניות לגבי הילד עצמו ולא לגבי הפרטים, לדוגמא: מה חשוב לך בזה? איך הרגשת? מה היית רוצה? איך היית עושה אחרת? מה אתה חושב על זה? איך אתה היית פותר את זה? מה למדת מזה? מה שונה עבורך עכשיו?
- אמרו את דעתכם ותנו את עצתכם רק אם נתבקשתם לעשות זאת על ידי ילדכם. אם לא, נהלו את עצמכם ואל תתפתו לתת אותם. אני מניחה שהייתם מעריכים זאת מאוד מצד חמותכם והוריכם.
- הביעו הערכה כלפי ילדכם. מה אהבתם לגביו בסיפור, אילו תכונות אופי שלו אתם מעריכים, איזו התנהגות שלו אתם רוצים לחזק ועוד.
ולסיום, הקשיבו לילדיכם כפי שהייתם רוצים שיקשיבו לכם. אמנו את שריר ההקשבה. לא נורא אם "נכשלתם", המשיכו לנסות ולהתאמן, עם הזמן, יש להניח כי יהיה זה טבע שני לכם והתוצאות יהיו מרחיקות לכת.
מחכה להן
